“…כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה’ ” (בראשית י:ט) רש”י: גבר ציד. צָד דַּעְתָּן שֶׁל בְּרִיוֹת בְּפִיו, וּמַטְעָן לִמְרֹד בַּמָּקוֹם: אבן עזרא: וטעם לפני ד’ שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם.
הרמב״ן מעלה קושיה על האבן עזרא: כיצד ייתכן שחז״ל מתארים את נמרוד כרשע, ובכל זאת לומר שהוא הקריב קרבנות לה’? איך ייתכן ששניהם נכונים?
הבית ישראל מגור מסביר שכאשר רשע מביא קרבן, הקרבן מאוס בעיני ה’. במקום להיות לזכות — המעשה עצמו הופך לחוב!
האדמו״ר מסאטמר מציע גישה שונה. הוא אומר שרשעים המבקשים ללכוד את נשמות התמימים מתחילים לעיתים בעשיית מעשים טובים, כדי להציג את עצמם כצדיקים, שיוכלו למשוך אליהם אנשים טובים — ורק לאחר מכן להובילם לחטא. הקרבנות שהקריב נמרוד היו חלק מתוכניתו המרושע להשחית אחרים.
שמעתי פעם הסבר נוסף, ואני רוצה לשתף אותו. אנו נוטים להניח שכאשר רשע מביא קרבן, כוונתו דומה לכוונתנו. אך הרמב״ן בויקרא מסביר שאדם צריך לראות את עצמו מיוצג על ידי הקרבן שהוא מביא לה’. הקרבן נועד לבטא מסירות מוחלטת של האדם לעבודת ה’. זו לא הייתה כוונתו של נמרוד. אף שנראה היה שהוא מקריב לה’, למעשה הוא ייחס לעצמו מעמד אלוקי, והקרבנות הללו היו פעולות של כבוד‑עצמי והאדרת שמו!
איך שנפרש את האבן עזרא הקשה— ברור ששני אנשים יכולים לעשות את אותו מעשה בדיוק, אך המשמעות הרוחנית יכולה להיות הפוכה לחלוטין. אני נוהג להמחיש זאת בדוגמה הבאה: הורה אומר לבנו, “אני בטוח שאתה רוצה לסדר את החדר שלך.” הנער עונה: “כן, בטח!” את המשפט הזה ניתן להבין כתשובה חיובית מוחלטת — או שלילית מוחלטת. אף שהפירושים סותרים זה את זה, שניהם אפשריים. כשגדלתי באמריקה, אחת הדרכים לומר שמשהו טוב מאוד הייתה לומר שהוא “REALLY BAD.”
כך גם עלינו להבין שלפעמים חז״ל מציעים ביאורים שונים שנראים כסותרים זה את זה לחלוטין. שניהם יכולים להיות נכונים — רק לא בהכרח באותו זמן או באותה מצב.
נלמד לקח מנמרוד: עלינו לוודא שמעשינו משקפים את טוב ליבנו, ושאנו פועלים מתוך כוונות חיוביות המעלות את עבודתנו לה’.
Leave A Comment
You must be logged in to post a comment.